מאז השבעה באוקטובר 2023 מנהלת מדינת ישראל את אחת המלחמות המורכבות שידעה מיום הקמתה.

בבוקר ׳שמחת תורה׳ התעורר עם שלם ליום השחור ביותר מאז ימי השואה, לצונאמי אדיר של מרצחים שטבחו, שחטו, אנסו וצהלו משמחה.

לבוקר של שפל ביטחוני ומודיעיני שישנה את פניה של מדינת ישראל לעוד עשרות שנים קדימה. 

 

בבוקר זה, יצא סגן אלוף (במיל׳) אלי זילברמן מביתו לזוועות של מסיבת ׳הנובה׳ וללחימה אינטנסיבית בכפר עזה, מקום בו השלים עם העובדה כי קיימת האפשרות שמכאן לא חוזרים. 

ברכבת שדוהרת במהירות אדירה, מצא עצמו בלב עזה יחד עם חטיבת גבעתי, עם שאלה שעולה בראשו בכל הזדמנות, איך ייתכן שאני שוב כאן?

בשכונות עזתיות, על גבי נמ״ר, מפקד על חיילים ונלחם בשטח.

כבר שנתיים שסא״ל אלי זילברמן משוחרר ומתפקד כמפקד פעיל במילואים בחטיבת גבעתי, אך בשום תרחיש לא היה אמור לעבור מפיקוד מהחמ״ל לפיקוד מלפנים בלב העיר עזה.

 

בהרצאתו, מדבר סא"ל זילברמן על תקופה ארוכה של לחימה רצופה ואינטנסיבית כפי שלא הייתה בעזה מעולם.

על סיפורי הגבורה בדיוק כמו שחווה אותם בשטח, על מסע אותנטי, כואב אך עם לא מעט אופטימיות.

על דור צעיר וחדש של לוחמים ומפקדים שנהגו לכנותם ׳דור המסכים׳, ובן רגע נכפה עליהם לבשר ניצחון ולהילחם בקרבות עקובים מדם, דור שמצא בשדה הקרב את הביחד, את הרצון העז לנצח בכל מפגש, ולהשיב את חטופינו הביתה. 

​

על הקרבות הקשים שניהלה החטיבה מחלקה הצפוני של עזה ועד רפיח.

על מנגנון קבלת החלטות מורכב שבקצהו יש השפעה תמידית על חיי אדם.

על עבודה עיקשת של מעבר משפל לגאות.

על ניסיון בלתי פוסק להחזרת הגאווה והביטחון למדינת ישראל. 

על סיפורים מרגשים של משפחות שנשארו מאחור ותמכו ללא סייג, סיפורים אלה ועוד אלפי סיפורים שיסופרו בהמשך, אשר עצרו ככל הנראה את המתקפה האכזרית ביותר על עם ישראל מאז השואה.